<h1>הרוקח בשם ס' התרומה סימן תצ"ד</h1>
<h2>דף נט:</h2>
הא דאמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר אפילו בהנאה ואידך שרי בהנאה. אין לפרש בשתייה, אין יין האסור נוגע ביין אחר שיהא מותר בשתייה. כגון שהכותי לא תחב באצבעו ביין בחלל חבית אלא בעובי הנקב הניח ידו. גישתא ובת גישתא קנה חלול היה תוחב בחבית וקנתא חד קטן מחובר לראש אחד וראשו שני כפוף למטה ומוצץ היין דרך קנון ויוצא ולא נח כותי ידיה עלויה אסריה רבא לההוא חמרא, ורב פפא לא רצה לאוסרו ורבא ורב פפא סברי כרבי שמעון בן גמליאל דאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו, ורבא היה אוסר כל היין שבחבית אפי' שתחת גישתא שמנענע כל היין כשיוצא דרך הגישתא, ורבא לא אסר אלא מה שסופו לצאת עד סוף גישתא כמו עד ברזא וחילוק בין גישתא למינקת שמינקת צריך למצוץ כל שעה. כותי שהניח ידו ותחב בחלל החבית אסור בהנאה עד ברזא ולמטה מן הברזא מותר בהנאה ואסור בשתייה מיהו לא קיימא לן כרב פפא דהא רבא אסר בפרק בת' כל מה שבחבית.
<h2>דף ס.</h2>
כוחו של עכו"ם ששפך יין מכלי אל כלי וסבור שהיה שכר מותר אף בשתייה כעובדא דרבי יוחנן בן ארזא דאתא כותי זריק ושרייה בשתייה דסבור דהוה שיכרא. הוא הדין אם נושא הכותי גיגית במוט ונפל מן היין לחוץ מותר אף בשתייה שנפל שלא בכוונה. אבל אם עירה כותי מן היין בכוונה אסור אף בהנאה כעובדא דר' יוחנן בן ארזא חד אסר אף בהנאה שידע שהוא דין אורוקי אוריק. וכן אמר רב פפא כותי אדנא של יין וישראל אכובא דחמרא אסור אף בהנאה. ודווקא מה ששפך לחוץ אבל מה שנשאר בכלי ביד כותי מותר. אפי' למאן דאמר נצוק חיבור הוא הכא מיקטף קטופי כדאמר בפרק בת' גבי ישראל המערה חבית של יין לבור של יי"נ בקילוח שמחבית לבור אסור ומה שבחבית מותר דמיקטף קטופי. או בכותי המערה בקילוח אסור ומה שבחבית מותר דכח כותי דרבנן מה דבבראי גזרו ביה רבנן ומה דבגואי לא גזרו ביה ומה ששפך הכותי בלבדו לחוץ אסור. ואם ישראל מסייע לו מותר מאחר שכח אחר מעורב בו, אבל לכתחילה לא היה לו לעשות פן יתיאש ישראל לסייע לו, כדאמר בפרק בת' דע"ז אמר רב להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא יסייע כותי בהדייכו דילמא תישתליתו וסמכיתו עלייהו חמרא אסור, הא בדיעבד שפיר דמי. מעצרא זירא פי' כותי המשפיל קורה על גת על התפוח של ענבים שיסחט היין וזב ממנו מסקנא של (הלכל) [הלכה] כח כחו אסור על כן לא יסייע ישראל עם הגוי אע"פ שהיה לנו לומר מסייע אין בו ממש כדאמר בפרק המצניע, ויש הדף והסל על גבי הענבים הרי ג' כחות אוחז במקלו במוט ומגלגל הגלגל הרי ב' כחות והגלגל משפיל הקורה על גבי הענבים הרי ג' כחות מקל הגלגל וקורה. וגוי הנושא יין קיי"ל כרב אשי זיקא בין מלייא בין חסירא חמרא שרי דאין דרך ניסוך בשכשוך כלי כשנושאו. אבל כובא מליא ונושאה על ראשו אסירא פן יגע בו. אבל בנושאו במוט או דלי דרך טעינתו מותר דקיימא לן כרב אשי כל שבזב טמא כמו בנגיעה בגוי עושה יין נסך וכל שבזב טהור כגון זריקה בגוי אינו עושה יין נסך, אפי' זרק בכוונה איזה דבר ביין. וכשגוים מביאין ענבים בסלין לשפכן בכלים שהמשיכו יין והאשכלות אדוקין ומחוברין זה בזה יחד ודמי כמו דאזיל מיניה וביה צריך שיסייע לו ישראל להריק לא סייע לו אסור. אבל אם זרק הכותי בבת אחת מותר. כותי שמוליך ענבים לגת שהמשיך מגת יין אסור פן יגע ביין אבל לא המשיך מגת מותר. וכותי ששופך יין לכלי אסור אפי' בדיעבד. וכותי המהדק גיגית מליאה יין הסדוקה לארכה והכותי המהדק חבית לאורכה ששם חבית מזומנת ליפול אילך ואילך ובמהדקה מחבר כל היין זה לזה אסור בשתי' ומותר בהנאה, אבל גיגית יין במקומו עומד על ידי הידוק הראשון וסדק קטן יש שם ומהדקו וכן בחבית עץ שלנו מותר אפי' בשתי'. אבל אם סותם כותי נעורת או מטלית בסדק ובחיבור השולים לסתום אם נגע ביין אסור, ואם יודע בברור שהנעורת מה שתוחב אינו יוצא משולים כי תחובים בחריצין שבדופני החבית סביב סביב אפי' באמצע חיבור שולים אם ישראל נותן הנעורת בסדק והיין מטפטף אם הגוי תוחבו הוי כנוד של עור מלא יין והכותי תוחב אגרופו מבחוץ ואוספו מבפנים שישתה העם הארץ שנגע באשכולות דאמר בפרק בתרא כל הגת טהורה.
<h2>דף סא.</h2>
יינו של כותי בחצר שישראל דר בבית ומפתח לאותה חצר אע"פ שגם הכותי דר בבית מותר. ויינו של כותי בחצירו של כותי ואין ישראל דר באותה חצר אסור. אפי' יש שם מפתח וחותם. אבל יינו של ישראל בחצר הגוי ואין ישראל דר באותה חצר ויש מפתח וחותם מותר אם ישראל יוצא ונכנס. נכרי הנמצא בצד הבור אם יש לו מלוה על היין אסור דהוי כיינו של נכרי משמע שהבור פתוח. ואם אין לו מלוה מותר. המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשות הגוי בבית שפתוח לרשות הרבים בעיר שישראל ועכו"ם דרים בה מותר דכותי מירתת ליגע פן יראה במפתח וחותם מיירי מתני' ולא דאמר כותי התקבלתי דהוי כיין של עכו"ם. ואם ישראל דר שם מותר או פתח פתוח לרשות הרבים או יושב שם שיכול לראות מעל הכותל מותר. ויין ישראל ברשות הכותי מותר במפתח או חותם כר' מאיר דברייתא ורבי אליעזר בפרק ד' דע"ז (דף ס') וכשיש מלוה על היין והעכו"ם עומד על הבור אסור ואם לאו מותר. אבל יינו של ישראל ברשות הכותי ואיכא מפתח וחותם ביד ישראל ומניחו להוציא קרוי יינו של ישראל.
